הקורונה ואיסור ההתקהלות שינו את תפריט הפעילויות שלנו בקיץ הזה.
הצגות – אאוט (כי זה עצוב שרק עשרה ילדים בקהל יצפו בהצגה...) סדנאות יצירה – אין (כי אפשר לעשות אותן יחד בקלות בקבוצות קטנות).
כמו שאנחנו אומרים תמיד, סדנת יצירה היא לא רק לעשות יצירה צבעונית שלוקחים הביתה. אצלנו סדנת יצירה היא בעצם גם דרך של תקשורת - שיחות עם הילדים על החיים ועל האתגרים שלהם, וכאשר מדובר בסדנאות יצירה של הורים וילדים יחד, אז הפעילות הזאת משפרת בהחלט את התקשורת הבין-דורית והמשפחתית ביניהם.
סדנאות היצירה בבתי הספר של החופש הגדול בתקופת הקורונה הביאו איתן סיפורים מסוג אחר, כאלה שלא היינו מורגלים אליהם. חלקם עצובים, חלקם מרגשים, סיפורים של תקווה וגם של כאב גדול. השיחות עם הילדים במהלך הסדנאות שיקפו את הלך הרוח, בעיקר את המצוקות שהם קלטו מצד ההורים שלהם. אנחנו מגישים כמה מהסיפורים ששמענו, כי זה חשוב לדעת מה עובר על הדור הצעיר שלנו בזמן הקורונה.
חמישים מצלמות במחסן של אבא
הילד החולמני שעבד במרץ על היצירה שלו, כשעיניו מושפלות מטה, סיפר על אבא שלו הבימאי, שמתמחה בעיקר בצילום תת-ימי לסרטים. יש לו חמישים מצלמות, הוא סיפר, וכולן נמצאות עכשיו במחסן, בלי כל שימוש. אבא שלו יושב במשרד ומיד פעם עושה קצת אפקטים לצילומים, כשמבקשים ממנו. "אבא שלי לימד אותי לצלם תוך כדי צלילה", הוא סיפר כמי ששקע בזיכרונות רחוקים. "עכשיו אני רוצה להילחם בקורונה בכל הכוח, כדי שאבא שלי יחזור לחייך ולצלם, וילמד גם אותי להיות צלם של סרטים מתחת למים". כשהילד אמר זה, שוב נדלק ניצוץ בעיניו. הוא כבר לא שקע בזיכרונות... פתאום היה לו אור בקצה המינהרה של העתיד
איך כותבים הצילו על עפיפון
במסגרת סדנת יצירה של עפיפונים בישוב ליד ירושלים ילד אחד בן שמונה שאל פתאום איך כותבים באנגלית הצילו SOS. הוא הסביר שאם יכתוב את המילים האלה על העפיפון שלו ויעיף אותו גבוה לשמיים, אולי הוא יגיע למישהו ושיוכל לעזור לו ולמשפחה שלו, "כי המשפחה שלי צריכה עכשיו הרבה עזרה", הסביר בפשטות.
חיוך קטן של תקווה
ילדה אחרת, תוך כדי עבודת היצירה, סיפרה איך כבר שנתיים החברות בכיתה עושות עליה חרם. היא מנסה לערב את המורה, שתומכת בה, אבל לא מצליחה למנוע את החרם. הסברנו לה שהיא לא חייבת להישמע למה שהילדים האחרים אומרים או מחליטים בכיתה. עזרנו לה לשנות את נקודת המבט שלה על עצמה ועל המצב וסוף סוף אפשר היה לראות חיוך קטן של תקווה על פניה היפות.
כן, אתה יכול
ילד אחד בן תשע, שהשתתף בסדנת העפיפונים שלנו, החליט שהוא לא יכול לקשור את החוט של העפיפון בעצמו. אין סיבה שילד נורמלי בגילו לא יצליח לעשות קשר פשוט, אבל הילד התעקש. לא ויתרנו לו. הבנו שזה עניין של דפוס. הילד לא מאמין ביכולות שלו ובמקום ללמוד ולהתמודד עם משימה חדשה עבורו, מעדיף מיד לבקש מאחרים שעישו בשבילו. זה כמובן קורה לא רק בעפיפונים. הילד עשה את הקשר בעצמו כשהוא מחקה את מה שעושה המדריך. לאחר שהצליח, מצב הרוח שלו השתפר פלאים. הוא ממש קפץ משמחה. הרגשנו שהוא פרץ מחסום אישי שהיה לו לגבי היכולות שלו.
